מה גורם לתקיעות – "התשובה המדעית"
תקיעות.
כולנו מכירים את התחושה הכבדה והלא נעימה הזו, שכלום לא זז, שאין אופק, שדברים הולכים לאט או לא הולכים כלל.
הרבה פעמים מגיעה תחושת התקיעות גם כשברור לנו מה עלינו לעשות ועדיין, אנחנו לא זזים, אנחנו חסרי אנרגיה, מבולבלים חסרי כוחות. כבדים.
סוג אחד של תקיעות היא תקיעות שנובעת מחוסר בהירות, מ"ערפל" מחשבתי, מפחד משתק, שגורם לנו להישאר במקום.
הסוג "המעורפל" של התקיעות קשור ברצון ובמטרות שלנו, דברים טרוויאלים כביכול, אבל הניסיון מראה שרוב האנשים לא באמת יודעים מה הם כן רוצים (יודעים מה לא) ורוב האנשים לא מגדירים לעצמם מטרות ברורות (ואם כן מגדירים אז עושים זאת בכלליות) ולכן הם מתקשים לצאת לדרך.
סוג אחר של תקיעות קיים במצבים שכן ברור לנו מה נדרש לעשות, כשיש לנו מטרות מוגדרות היטב כשאנחנו יודעים מה הגיוני או נכון לנו ועדיין אנחנו לא זזים. הסוג הזה קשור בבסיסו בפחד מכישלון.
דימוי טוב לתקיעות הוא "ישיבה על הגדר" רגל פה רגל שם… או, לא פה ולא שם.
בדרך כלל תקיעות תפריע לנו הכי הרבה כשאנחנו רוצים לעשות שינוי, כשאנחנו רוצים להזרים דם חדש אנרגיה חדשה לחיים שלנו, או כשאנחנו עומדים בפני החלטה חשובה ומשמעותית.
העמידה במקום, הדישדוש, הבילבול, הכבדות וחוסר החשק לפעול
זו בעצם התקיעות.
למה זה קורה?
התשובות לסיבות שבגללן זה קורה קשורות במחקר על קבלת החלטות שעשו שני חוקרים ישראלים דגולים פרופ' דניאל כהנמן (חתן פרס נובל לכלכלה) ופרופ' עמוס טברסקי (לא זכה לקבל נובל כי נפטר בטרם עת).
השניים חקרו את שאלת הרציונאליות של בני האדם והצליחו להוכיח כי בני אדם אינם מתנהגים בצורה רציונאלית בבואם לקבל החלטות.
ההוכחה הזו שווה פרס נובל, משום שעד מחקריהם הסברה הרווחת היתה כי בני אדם הם יצורים רציונאליים והגיוניים – מסתבר שאנחנו פחות רציונאליים ממה שנדמה.
במחקריהם עסקו השניים בקבלת החלטות וגילו כמה עקרונות שמסבירים מדוע תקיעות כל כך נפוצה.
הנה העקרונות:
1. "העדפת המצב הקיים", מול אפשרות לשיפור שכרוך בה חשש מסוים להרעה – בתרגום לעברית פשוטה: בני אנוש יעדיפו כמעט תמיד ובאופן "מובנה" את המצב –הקיים גם אם הוא פחות טוב, רק כדי להימנע מלשלם את המחיר הפסיכולוגי(= כאב נפשי) של טעות/הפסד אפשריים.
בשפה יומיומית זה מה שנקרא "אזור הנוחות" (וההנחות) (:
2. "שנאת הפסד", שלפיה בני אדם מייחסים להפסד עלות כפולה מסיכוי לרווח באותו סכום עצמו. ובמילים אחרות "מרירותו של הכישלון היא כפולה ממתיקותה של ההצלחה".
בתמונה בראש העמוד זה הגרף המפורסם של המחקר של כהנמן וטברסקי. וההבדל בגודל החיצים (הירוק והאדום) הוא זה המייצג את הפער.
3. "תוצאת ההיצג", ניסוח בעיית החלטה זהה במונחים חיוביים בחלופה -אחת, ובמונחים שליליים בחלופה האחרת, יניע בני אדם להעדיף את ה"אפשרות" החיובית על השלילית, גם אם שתי החלופות זהות לחלוטין
מבחינת הסיכוי לרווח או להפסד .
מה שפועל כאן זה אפקט ה"סטטוס קוו" שאומר: "החלטה פאסיבית להישאר –קלה בהרבה מהחלטה אקטיבית לשנות".
וזה בעצם מה שקורה לרובנו בהחלטות שבענינו הם משמעותיות.
אנחנו שונאים לצאת פראיירים ולהפסיד,
אנחנו מעדיפים את המצב הקיים,
ואנחנו נופלים וכושלים שוב ושוב בניתוח והבנת התמונה האמיתית בגלל עניין "תוצאת ההיצג".
כל זה גורם לכך, שקל לנו הרבה יותר לקבל החלטות פאסיביות של "DO NOTHING" מאשר לפעול ולכן אנחנו תקועים.
ההתמודדות עם תקיעות נעשת בדרכים מגוונות ושונות, למשל:
- תחילת תנועה כלשהי, בכוח, תנועה לשם תנועה גם אם לא בכיוון הנכון רק כדי להזרים אנרגיה חדשה.
- "קפיצת אמונה" – קפיצה מהגדר (לא משנה לאיזה כיוון!) מתוך אמונה שנסתדר אם כל מה שיבוא.
- Fake it till make it.
- עבודה עצמית והכרת עצמינו – מה הערכים שלנו, מה חשוב לנו באמת?.
- הבנת הפחדים שלנו וצלילה לתוכם.
- אותנטיות וחיבור לרצונות שלנו.
- הכרת אפקט הסטטוס קוו, והבנת המחיר המלא של הבחירה להשאר עם המצב הקיים.
- שינוי תודעתי בנוגע למהו כישלון.
- שינוי תודעתי בנוגע לבחירה ואחריות אישית.
- קבלה עצמית ואהבה עצמית.
במקרה (או שלא) בימים אלו התפרסמה המהדורה הדיגיטלית המעודכנת של המדריך המיוחד לקבלת החלטות שכתבתי וכולל 35 עמודים של הסברים ודוגמאות, 13 כלים ותרגילים לשימוש פרקטי במצבי החלטה, 6 טעויות נפוצות שכדאי להמנע מהן בקבלת החלטות.
כרגיל, ניתן לפנות אלי בכל עניין שעל ליבכם באמצעות יוני דואר טלפון או מייל. (שירות הטלה-קינזס לא פעיל עד להודעה חדשה) תשובה מובטחת!
אודי
