הוא נחשף אליי בעקבות סדרת הסירטונים החינמית שפירסמתי שמסבירה איך עושים שינוי קריירה הלכה למעשה.
הרמז הראשון הופיע כבר בשיחת הטלפון הראשונה, הוא מדבר בשטף ובעוצמה גדולים, אני בקושי מצליח להשחיל מילה, הוא מספר לי כמה הוא מנוסה וכמה הוא כבר מכיר ויודע את כל מה שצריך על שינוי, על צמיחה, ועל מודעות. הוא מנפנף בשמות של מאמנים ומנטורים מפורסמים (שכולכם מכירים) שהוא ניפגש ועבד איתם ומסביר לי שהם לא חידשו לו דבר ואני תוהה ביני לביני האם גורלי לא נחרץ כבר איתו.
במאמץ רב אני מצליח לכוון את השיחה שכבר מתארכת לסופה והיא מסתיימת כשהוא אומר "כן אני רוצה להיפגש איתך, אתקשר מחר כדי לקבוע סופית" ואני כדרכי, לא לוחץ… "בסדר, להשתמע מחר" אני עונה. ויודע שמחר לא נקבע.
עוברים להם כמה ימים טובים ואני דורש בשלומו ומברר האם הוא עדיין בעניין של פגישה.
הוא בעניין ואנחנו קובעים. ואני נאחז בנאביות שנותרה בי זו שאני כל כך אוהב, זו שכל כך עוזרת לי להתחבר ולהאמין בבני אדם, במתאמנים ובמטופלים שלי, זו שמשאירה את החלק הילדי שבי חיי ובועט ואומר לעצמי – הוא בא, איזה יופי יש סיכוי!
הוא מקדים לפגישה הראשונה ב 15 דקות בלי לברר אם זה בסדר מבחיניתי ואני כיוון שאני פנוי מקבל אותו. הוא גבר לא צעיר לבוש בג'ינס וטישירט וכל כולו משדר עוצמה מפחידה וכוחניות.
זו פגישת עבודה והיכרות ראשונה, ואני שם לב שהוא יושב בחוסר סבלנות לפתיחה שלי ולהסבר הכללי שאני עורך בכל פגישה על הגישה היחודית, השיטה והכלים שאני משתמש בהם. הוא עונה בקצרה לשאלות שלי ונראה שהוא רוצה לכוון את השיחה בדרכו, ואני מחליט לתת לו את המושכות.
סיפור חייו קשה מאוד, שלא לומר מצמרר. כדי לשמור על חסיון לא ארחיב בתאור רק אומר שאלימות עוני, הזנחה ופשיעה הם מוטיבים מרכזיים. למרות הרקע הקשה ותחושת אי הנוחות שיש לי מהתוקפנות והכוחניות שנוכחים בחדר הוא מקסים ומרתק אותי ואני לומד על הצלחות גדולות ורבות שיש לו הן בתחום האישי והן בתחום המקצועי, הצלחות שנובעות מחוכמה, תעוזה ויצירתיות שנרכשו בסבל ויסורים כתוצאה מההכרח לשרוד.
הוא חושף המון פרטים קשים לעיכול, והסיפורים שלו חוצים ומאתגרים יותר מפעם את עקרונות המוסר המקובלים.
אני יושב מולו, פעם שואל פעם מקשיב, כשאני משאיר מחוץ לחדר את ענייני המוסר, לא שופט, לא חורץ, רק מנסה להבין אותו, מנסה לקלוט מה הוא מנסה לספר לי, מה הוא רוצה לפרוק מעליו. אני מנסה להעביר לו את התחושה שאני רואה אותו ומאפשר לו לספר את סיפורו, שלא לומר לזעוק את סיפורו. הזמן חולף ושטף הדיבור לא מאיט. לאחר שעתיים וקצת (פגישת היכרות כמו כל פגישה אחרת היא בת שעה) הזמן כבר מתחיל לדחוק ועוד רגע המטופל הבא יגיע.
אכשהו אנחנו מתכנסים…
הוא מביע עניין ורצון בתהליך המלא שואל פרטים ואומר לי "כן בוא נלך על זה, אתקשר אלייך בהמשך השבוע לתאם" ואני כדרכי, לא לוחץ, "בסדר, נדבר" אני עונה, ויודע שלא נדבר.
בתחילת דרכי הייתי כועס וחש פגוע כשדבר דומה היה קורה, היום אני יודע ומקבל באהבה והבנה את העובדה שלפעמים כמטפל ומאמן אני נדרש להיות, לאנשים מסויימים סוג של צינור לפרוק דרכו, סוג של אפשרות אולי יחידה להישמע, להראות, לקבל תשומת לב מקסימלית ויחס מכבד ואוהב, בלי שיפוטיות, בלי פרשנות – פשוט להיות עד והד – עד שבנוכחותו השקטה ובהקשבתו הממוקדת מאפשר, גם עם רק לשעה קלה עיכול ועיבוד של חוויות לא פשוטות.
שהרי מי מאיתנו לא זקוק בדיוק לזה? שישמעו אותו, שיראו אותו, שיבינו אותו ויקבלו אותו?
בסוף בסוף מתחת לכל השכבות של כולנו נמצא גרעין פנימי רגיש ועדין שהוא חלק ממה שנקרא "אני"- "אני" שמבקש להישמע כמו שהוא.
לפעמים המטרה היא רק תירוץ ובין אם המטרה כלפי חוץ, היא מציאת זוגיות, התפתחות אישית או שינוי קריירה, ה"אני" הפנימי הזה שלנו רוצה וזקוק להישמע ולהראות…
אני רוצה להזמין אתכם ביחוד אם יש לכם מטרה כלשהי (בקריירה, ביחסים או תחום אחר) להעיז ולבוא לתהליך שבו גם תישמעו ללא תנאים וגם תממשו את המטרה!
השילוב הזה זה בדיוק סל ההכשרות היחודי שרכשתי ושיכללתי ושאני משלב במפגשים איתי.
פסיכותרפיה לחלק הרגשי העמוק
קואצ'ינג לחלק ההגיוני המעשי והפרקטי
היו אמיצים, בחרו בתעוזה, קבלו החלטה לפעול עכשיו!
ותזכרו, הרוב בחירה
אודי
