אחת הטענות המסרסות ביותר שחוזרות שוב ושוב בשיחות שלי עם מתאמנים בתחילת הדרך, הולכת כך (בסוגריים התרגום שלי למילים) : " אני תקוע ואני לא יודע מה לעשות , ניסיתי כבר המון דברים ושום דבר לא יצא מזה (אני מיואש/ת), אני לא יכול/ה להרשות לעצמי לבזבז עוד זמן, או לטעות (אני לא מוכן/ה להתאכזב שוב), תעזור לי (תחליט בשבילי)"
ופה לצערי המקום להביא את ההשוואה לאילוף פרעושים -פרעוש זו חיה קטנה שמסוגלת לקפוץ לגובה פי 20 מאורך גופה. הצוענים שמים כוס זכוכית שקופה בגדלים משתנים מעל הפרעוש והוא? קופץ!
מקבל בומבה בראש מתקרת הזכוכית ו…קופץ שוב! מקבל עוד בומבה ועוד בומבה, עד שלאחר כמה עשרות נסיונות הוא "לומד" מבין את העולם, מבין עד היכן הוא יכול לקפוץ בלי לקבל בומבות מהחיים.
ואז בשלב הזה מסיר המאלף המהולל את כוס הזכוכית וראו זה פלא, מתקבל פרעוש מאולף שיודע לקפוץ בדיוק עד לגובה תקרת הזכוכית. קחו לכם מספר פרעושים שאולפו עם כוסות בגדלים שונים ויש לכם מופע קפיצות מרהיב שנראה כמעשה קסם.
ומה איתנו בני האדם הנעלים? אנחנו מנסים משהו ולרוב מספיקות מכה אחת או שתיים חזקות כדי ש"נבין" היכן נמצאת תקרת הזכוכית האישית שלנו ונפסיק לנסות לחרוג ממנה.
מה הפלא שאנחנו מרגישים תקועים וחסרי יכולת? הרי "הבנו" את המסר…ולכן אין טעם שננסה שוב. ואל תבלבל אותנו עם עובדות…
אחד האתגרים שלי כפסיכותרפיסט ומאמן קריירה, זה לעזור ליושב מולי לראות את כל זה ולשנות את השיחה הפנימית שלו.
מצד אחד להיות איתו בכאבו ולהכיל את הייאוש שלו. לעזור לו להסכים "להסתכן" באכזבה נוספת (כי סיכון טומן בחובה גם סיכוי! וללא תעוזה מה שבטוח שאם לא ננסה שום דבר לא יקרה ומובטח לנו שהמצב ישאר דומה) לאתגר אותו להכיר באחריות שלו ולפעול אחרת!
לא פעם מתאמנים בתחילת הדרך מבקשים עזרה ובעצם מבקשים שמישהו אחר (איש מקצוע, חבר, בן משפחה, מומחה כזה או אחר) ישא באחריות מעשיהם / אי מעשיהם במקומם…משפטים כמו "אני לא יכול להרשות לעצמי לטעות/לבזבז זמן" הם הסוואה לפחד גדול מאוד מהכרה באחריותנו המובנת, פחד מכישלון.
לצערי גם אם אני מאוד רוצה, עדיין לא פגשתי אדם שהצליח להיפטר מהאחריות המובנת שלו על חייו, אני לא מכיר אדם בוגר שהצליח להעביר את האחריות שלו למישהו אחר (בעצם אני כן מכיר כמה אנשים כאלו…למוצלחים שבהם נהוג לקרוא "קורבנות") מהסיבה הפשוטה שאת האחריות הזו לא ניתן להעביר כמו שלא ניתן להעביר אהבה, שמחה או עייפות למישהו אחר כמו שמעבירים חפץ.
השלב הראשון בכל אימון כזה הוא חשיפת המשאלות הסמויות שבבסיס החשיבה הזו (אלו שבסוגריים), החשיפה וההכרה במשאלות הסמויות הללו מאפשרת בהמשך להתמודד איתן,מאפשרת לראות את התקיעות והסירוס שנובע מהן ואז, רק אז ניתן להעביר את האנרגיה שלנו למקום חדש יצירתי ומקדם שמאפשר את פריצת תקרת הזכוכית.
אני מזמין את האמיצים שבניכם לבוא לשיחה איתי שבה אשתמש ב"אוזניי הארנבת" שלי שהתחדדו בעקבות אלפי שיחות ותהליכי ליווי, ללקט עבורכם מתוך המילים שלכם והמחשבות שלכם חלק מהעמדות התפיסות שאחראים על תחושת תקיעות ופספוס שיש לכם בחייכם. ומשם? משם השמיים הם הגבול 🙂
המשך קיץ נעים!
ותזכרו, הרוב בחירה
אודי
